החלטה בתיק ת"א 14715-09-12

זוהי בקשה מטעם הנתבע, למחיקת התביעה מחוסר סמכות מקומית, לחילופין, להעברת מקום הדיון לבית משפט שלום באזור שיפוט מרכז ו/או באזור שיפוט תל אביב.

התובעת הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית על סך 93,478 ש"ח בגין נזק שנגרם לתובעת, עקב  גניבת רכב בבעלות התובעת, אשר הושכר לנתבע, בשל רשלנותו של הנתבע.   

בכתב התביעה נטען לעניין הסמכות המקומית, שעל פי הקבוע בהסכם השכירות בין הצדדים, כל סכסוך בין הצדדים, יובא להכרעת בית משפט בכל מקום בארץ בהתאם להחלטת התובעת. במקרה דנן,  החליטה התובעת כי הסכסוך יתברר בבית משפט השלום בצפת.

הנתבע טען בבקשתו כי בהתאם לתקנה 3 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), נעדר בית משפט השלום בצפת סמכות מקומית לדון בתביעה. אליבא כתב התביעה, נמצא כי הסכם השכירות נערך בסניף התובעת בכפר סבא, הרכב נגנב בעיר כפר סבא, מענו של הנתבע בעיר כפר סבא ומשרדה הראשי של התובעת מצוי בעיר תל אביב.

באשר לסעיף מקום השיפוט בהסכם האחיד, טען הנתבע כי בחירת בית משפט, הרחוק כל כך ממקום מגוריו, יוצר הכבדה שלא לצורך והפרת החובה מצד התובעת, לקיים את ההסכם בתום לב ובדרך מקובלת.

התובעת הגיבה לבקשה, תגובה המתבססת על קיומה של תניית השיפוט בהסכם, כאמור לעיל.

עוד נאמר בתגובת התובעת שמן הראוי להסב את תשומת לב המבקש כי העיר צפת היא בירת הגליל, עיר בעלת היסטוריה רבת שנים, לרבות עדות לקיומו של ישוב יהודי כבר בתקופת המרד הגדול, דבר שלא מתקיים לגבי העיר תל אביב אליה מבקש הנתבע להעביר את הדיון. שהעיר צפת, שימשה אכסניה למלומדים רבים. לעניין זה אציין כי אין כל נפקא מינה למעמדה בעבר ובהווה של העיר צפת למחלוקת שבפני. תמוה בעיני מדוע מצאה לנכון התובעת לציין עובדות אלו שאין להן כל נפקות בשאלה שבמחלוקת. 

לגופן של טענות, אין ספק בעיני כי על פי תקנה 3(א) לתקנות מירב הזיקות לפי התקנה מצביעות כי הסמכות המקומית לדון בתביעה שייכת לבית משפט שלום המצוי באזור שיפוט מרכז לאור מקום מגורי הנתבע, מקום כריתת ההסכם ומקום ביצוע המעשה ו/או המחדל בגינו הוגשה התביעה.

יחד עם זאת, בין הצדדים נקבעה תניית שיפוט לפיה ניתנה לתובעת הזכות לקבוע את מקום השיפוט המקומי, וכך נקבע בהסכם:

"כל סכסוכים בין השוכר לבין Thrifty יהיו בסמכות השיפוט המקומית של בתי המשפט בעיר תל אביב בישראל בלבד או של בתי המשפט בכל מקום אחר, לפי בחירתה של Thrifty ".

בהסתמך על ההלכה שנקבעה בבר"ע 5069/93 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' שרה מזרחי (פורסם בנבו) אני קובעת שתניית השיפוט בהסכם בין הצדדים הינה תניית שיפוט ייחודית ולא תניית שיפוט מקבילה. לאור ההוראה הברורה והמפורשת בהסכם לעניין מקום השיפוט, אין לי אלא לדחות את טענתו הכללית של הנתבע, שבהגשת התביעה בבית משפט השלום בצפת יש משום הכבדה והפרת חובה לקיום החוזה בתום לב ובדרך מקובלת.

למעלה מן הנדרש, על אף שלא נטען הדבר בבקשה, אציין כי המבחן לסבירותה של תניית שיפוט בחוזה אחיד, הינו מבחן ההרתעה מפני מימוש הזכויות, ואין די בפגיעה בנוחות של המתדיין אלא דרושה פגיעה מהותית בזכות בעניינו להתדיינות משפטית. ( ע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן, (פורסם בנבו).

במקרה דנן, לא נטען כי ישנם קשיים כבדי משקל שעשויים להרתיע את הנתבע, תושב כפר סבא, מפני מימוש זכותו בבית המשפט המוסמך בצפת, כל שנטען בבקשה,  שהמרחק הרב בין  מקום מגוריו של הנתבע לבית המשפט בצפת יש בו כדי ליצור הכבדה. טענה זו הינה טענה של נוחות ואין בה כדי לגבור על קיומה של סמכות שיפוט ייחודית מוסכמת ואין בה טעם מיוחד כדי לסטות מהמוסכם בין הצדדים. גם אם המרחק הוא רב, אין כל קושי היום להגיע בתחבורה ציבורית ו/או פרטית, לבית משפט השלום בצפת.

אשר על כן, בנסיבות העניין, לא מצאתי כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים חריגה מהמוסכם בתניית השיפוט, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

הוצאות הבקשה יבואו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.

המזכירות תמסור החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ג, 02 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: